נתוני פתיחה נמוכים לא קובעים את עתידך בכל מחיר

כשהיא הייתה חייבת כסף במידי והתחילה לעבוד כמנקה. היא קיבלה החלטה שהיא לא מתכוונת להישאר במקום שבו הוריה גרו והחליטה שהיא הולכת לעבוד בהייטק, להצליח להשפיע ולייצר לעצמה עצמאות כלכלית. אז כשהיא הייתה חייבת ללכת לעבוד כמנקה החליטה לעשות את זה בחברת הייטק שבה היא רוצה לעבוד.
היא דיברה שם עם כולם והפיצה את השמועה שהיא מחפשת עבודה ודאגה תמיד ליצר קשרים, להשתלב, לספר לכולם על החלומות שלה.

כשאחד מעובדי החברה סיפר לה על המשרה ושאל אותה אם לנסות לארגן לה ראיון היא אמרה לו “אתה לא תנסה להשיג לי ראיון אתה תשיג לי ראיון”. הוא אמר שכל מה שצריך לדעת זה מחשבים, לה בכלל לא היה מושג מה זה QA אבל זה לא הפריע לה והיא למדה את החומר ואת הארגון בכוחות את עצמה.

מה הפך אם לשניים, ללא השכלה אקדמית, ודור שני להורים עולים – למנהלת בחברת סטרטאפ?

הסיפור מתחיל עוד בהורים של שושי, שעלו לארץ במסגרת “מבצע משה” מאתיופיה. בשל תאונת עבודה של האב הוא נאלץ להישאר בבית. אמה לא הצליחה להשתלב במשרות מתאימות ועסקה בעבודות מטבח וניקיון והמשפחה התמודדה עם מצב כלכלי קשה. כשאביה נפטר, בגיל 15, החלה ג’מבר לעבוד בעבודות מזדמנות: קופאית, עובדת בפיצרייה, מלצרית. העתיד נדמה כסוגר עליה. בגיל 28, לאחר פרידה מבן זוגה ועם שני ילדים לפרנס, החלה בלית ברירה לעבוד בניקיון המשרדים של החברה WalkMe – מהלך שבדיעבד יתגלה כמשתלם ביותר.

שושי הקפידה לומר לעצמה שהעבודה זמנית, והתמידה בה לתקופה קצרה בה הספיקה להתיידד עם צוות המכירות בזכות גישה חיובית ואישיות כובשת. בינתיים התפנתה בחברה משרה בצוות ה QA, ועובד בשם עידו פז שאל את שושי אם תרצה להגיש מועמדות למשרה.

בנקודה זו כנראה שרוב האנשים היו מסרבים בנימוס ואומרים “לא תודה, זה לא בשבילנו”. אבל ג’מבר כנראה קורצה מחומר אחר: היא לקחה את ההזדמנות בשתי ידיים, הגישה מועמדות ופשוט התחילה ללמוד בכוחות עצמה את החומר, שלא הכירה כלל עד כה. משם היא עברה מריאיון לריאיון, צלחה מבחנים שונים והגיעה לתפקיד ראשון בחברה.

כמו בכל סיפור טוב, היו מעורבים בתהליך הרבה מזל ועזרה מאנשים. צוות המכירות סייע לשושי להיכנס לעניינים וללמוד את סביבת העבודה והגיוס, אבל עיקר ההצלחה ללא ספק מגיעה מהמוטיבציה שלה עצמה, ששידרה לסובבים הילה של אדם לומד ומתפתח. באסרטיביות ונחישות הוכיחה שהיא מסוגלת לחשיבה עצמאית וגמישות בצוות, ושלמרות הפער שקיים בידע שלה – היא הולכת לפצות על כך עם חריפות ומוטיבציה, ובגדול.

אחרי כשנה בתפקיד ג’מבר התקדמה לתפקיד ניהול של חמישה עובדים – ודווקא בזכות הניסיון בעבודות “נמוכות” אין ספק שיש לה פרספקטיבה רחבה יותר מלעובדי הייטק רבים, נכס ששווה לא פחות מתואר נחשב.

יש לנו הרבה מה ללמוד משושי ג’מבר, ובעיקר לזכור שאמונה בעצמנו, ביטחון ורצון ללמוד יראו לסובבים אותנו מי אנחנו.
כי הי, בסופו של דבר, הסיפור שאנחנו יוצרים לעצמנו תלוי רק בנו, ואנחנו היחידים שיכולים לשנות אותו 🙂

צאו ותכתבו את הסיפור שלכם!
התמונה מעמוד הפייסבוק Shoshi Jambar