הסיפור של אבי אלבאום שהשאיר אצלנו חותם
אחרי שקראנו טונות של סיפורים, סוף-סוף מצאנו את הסיפור המנצח שלנו ?
אז קבלו את הסיפור של אבי אלבאום שיגרום לכם לחשוב שוב על “הסטארטאפיסט הישראלי המצליח” עם הסיפור שלו על “איך באמת מגייסים כסף בחו”ל”.
“חם במנהטן.
שלושה שבועות אחרי שקרסו בניני התאומים העיר ניו-יורק הייתה עדיין רחוקה מהשגרה. ומנהטן בוודאי. הפגישה נקבעה כבר לפני חודשיים ובשיחת הטלפון האחרונה, לפני שלושה ימים, אישרו בנקאי ההשקעות את קיומה ועדכנו לכתובת החדשה.
שלום, שמי אבי ואני מנהל הכספים של “תרמו-הלס”, ככה, רק באנגלית הצגתי את עצמי למנכ”ל בית ההשקעות. ג’ים גולדמן האגדי.
לא יכולתי שלא לראות שמר גולדמן המכובד לובש מכנסיים ספורט קצרים חולצת טי-טריקו קצרת שרוולים ונראה כאילו עוד שניה יצא לריצת בוקר ואילו אני, ישראלי בניו-יורק, בפגישת עסקים, חנוט בחליפה, חנוק בעניבה ומרגיש את אגלי הזיעה מתחילים את דרכם מבית השחי למטה ורק מקווה שלא יבצבצו בשום מקום. לקח לי זמן להבין שחם, לא לי, לכולם, למרות שניו-יורק בתחילת אוקטובר איננה מקום חם כלל וכלל.
מר גולדמן הסביר שהם רק נכנסו לבניין כי הבניין הקודם אומנם לא נפגע בפיגוע אבל מיקומו הקרוב לאתר התאומים אינו מאפשר שגרת חיים ולכן נשכר הבניין הזה ועכשיו הוא עובר התאמות – בין השאר תיקון מערכת החימום.
לא יכולתי להיעתר לבקשתו לפשוט את המקטורן, היה ברור לי שעיגולי הזיעה כבר חרגו מזמן מגבולות בית השחי.
הפגישה השנייה נקבעה לעוד יומיים, הפעם עם השותף, זקס.
שלום, שמי אבי ואני מנהל הכספים של “תרמו-הלס”, חזרתי על המשפט, באנגלית, הפעם עבור מר זקס, אגדי לא פחות ואף הוא לבוש באופן שונה, הפעם לא בבגדי ספורט אבל מכנסי ברמודה וחולצה רחבה, קצרת שרוולים, בצבעים של דגל הגאווה או צבעי העדה הדרוזית אינם מחזה שכיח בבנק השקעות מכובד, במנהטן, בסתיו.
מערכת המיזוג עבדה כראוי והזעתי פחות בחליפה הישנה שעברה ניקוי יבש. החולצה והעניבה לא שרדו את הזיעה והוחלפו בחדשות, עניין פעוט של מאתיים וחמישים דולר, הלך תקציב האש”ל של חמישה ימים.
גם מר זקס גילה עניין בהשקעה בחברת “תרמו-סנס” החברה המובילה והיחידה בעולם למערכות שמירה על טמפרטורת גוף האדם בזמני ניתוח טראומה. תיאור יפה לעשרים חברה מאור-עקיבא שמנסים לפתח מוצר שלא ברור כלל שיש בו צורך.
הפגישה המכרעת נקבעה לעוד שלושה ימים, מר גולדמן ומר זקס ומנהל ההשקעות – ג’פרי.
מר זקס נפרד ממני בלחיצת יד, ליווה אותי ברגליים יחפות לדלת משרדו ומשלח אותי לדרכי בהבטחה שהם לא בירוקרטים ולא פורמליים והכי “קוליים” בעסקי ההשקעות.
לפגישה השלישית והמכרעת הגעתי מוכן. לא בגדי ספורט ולא חולצת “הוואי” פרחונית אבל ג’ינס שידע ימים יפים יותר, חולצת כפתורים סתמית ומתנפנפת מחוץ למכנסיים, בלי עניבה ובנעלי הריצה החדשות אותן קניתי בליל אמש, בסייל מטורף.
האמת שהחיוך של הגברת שהובילה אותי לחדר הישיבות לא בישר טובות אבל אז עוד לא הבנתי זאת.
שעה אחרי, שמסמכי ההשקעה חתומים בידי, שני עיגולי זיעה ענקיים נפגשים בטור הכפתורים וגב החולצה רטוב כולו יצאתי לשדרה השלישית, פינת רחוב חמישים וחמש וצעקתי חזק, בעברית, יש!!!
עד היום אין לי מושג איך שכנעתי שלושה אנשים מעונבים, חנוטים בחליפות מעצבים, ראשי בנק ההשקעות מהגדולים והשמרנים בתעשייה, להשקיע עשרים מיליון דולר בחברה קיקיונית שמיוצגת על ידי שלומפר מזיע. כנראה הקסם טמון באנגלית של בית ספר תיכון ממוצע במבטא ישראלי כבד.”